נעים להכיר
שמי רקפת, אני נשואה, אמא ל- 3 ילדים, 4 כלבים, 2 חתולים ועוד כמה חיות אסופיות לסירוגין. מתגוררת במושב גבעת ישעיהו שבעמק האלה, בעלת נסיון עשיר בעבודה עם ילדים ומבוגרים, בטיפול בעזרת בעלי חיים ובהדרכת מטפלים בעזרת בעלי חיים.
עוסקת בתחום מאז שנת 2003.
השכלה:
בעלת תואר ראשון (Bsc) במדעי בע"ח.
בוגרת קורס מדריכי הורים במכון אדלר.
בוגרת לימודי תעודה במכללת דוד ילין - טיפול בעזרת בע"ח כולל תעודת הוראה בחינוך מיוחד.
בוגרת קורס 12 צעדים למטפלים.
בוגרת קורס טיפול בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
בעלת תואר שני בחינוך מיוחד.
נסיון תעסוקתי:
טיפול פרטני וקבוצתי לילדים ומבוגרים.
נסיון בעבודה עם אוכלוסיות שונות - ילדים ונוער בסיכון, מכורים לסמים, בני נוער אוטיסטים ועוד.
ניהול עמותה לטיפול בעזרת בעלי חיים.
הדרכת סטודנטים ומטפלים בעזרת בע"ח.
מרצה בתחום טיפול בעזרת בע"ח במסגרות אקדמאיות שונות.
2 באפריל, 2023
הדרכת הורים
כמטפלת רגשית בעזרת בעלי חיים העובדת עם ילדים, עלי לעבוד גם עם הוריהם. אני מדריכה אותם, מכוונת אותם ומובילה אותם לדרך הנכונה עבורם, למען רווחת ילדיהם.
בעת הכשרתי המקצועית למדתי רבות על דרכי טיפול שונות. קראתי מאמרים והתנסיתי בעבודה רגשית נרחבת. עם זאת, הרגשתי שחסר לי ידע תיאורטי בנוגע לאופן בו ניתן לתווך את הטיפול הרגשי להורים וכיצד להנחות אותם להמשך העבודה עם ילדיהם. שהרי אני, כמטפלת רגשית, זמנית בחיי הילדים. ההורים הם הדמויות הקבועות ביותר, אלה שיישארו שם בחיי ילדיהם גם הרבה אחרי שלא יהיו עוד בחיים.
הבנתי, שלמרות כל התעודות המעידות על כך שלמדתי דבר או שניים במהלך השנים, עלי ללמוד עוד וראשית, עלי ללמוד הדרכת הורים.
את הידע הזה רכשתי במכון אדלר, שם למדתי כיצד לסייע להורים למצוא את ההורות הנכונה עבורם. ההורות היא יכולת מורכבת, השונה מאדם לאדם ושונה אצל אותו אדם בתקופות שונות. מדובר ביכולת נרכשת המאפשר לאדם להבין מהו ההורות הנכונה עבורו.
לפי הגישה האדלריאנית, ה'אני' הוא למעשה ראשי תיבות של אהוב, נחוץ, יכול. אני מאחלת ומייחלת לכך שכל אחד מהמטופלים שלי ירגיש שהוא אהוב, נחוץ ויכול ויודעת שהורים, החשים שהם אהובים ונחוצים, יכולים להוכיח לעצמם ולעולם שהם גם יכולים.
טיפול בעזרת בעלי חיים
מאז ומתמיד הייתי מזוהה עם בעלי חיים, ובעיקר כלבים. הייתי הילדה הזאת שלעולם לא תתפסו אותה בלי כלב, זאת שקוראים לה כאשר יש צורך להוציא כלב שנכנס בטעות לכיתה בבית הספר, כשמוצאים כלב עזוב ברחוב או כשפוחדים לעבור ברחוב כי יש שם כלב נובח.
כשהתבגרתי, לאחר השירות הצבאי, התחלתי לעבוד עם בני נוער בסיכון ואחת הבנות ביקשה שנקים פינת חי. אז הרגשתי שאין לי את היכולת להקים פינת חי. אינני מכירה בעלי חיים שאינם כלבים, אינני יודעת לאלה תנאים הם זקוקים ומה עלי לעשות ובעיקר, לא ידעתי כמה זמן עוד אשאר במקום ומה יהיה עם בעלי החיים אחרי.
הרעיון הזה של עבודה עם בני נוער בסיכון ובעלי חיים הלך וחלחל לתוכי. הבנתי, שזה נכון עבורי ותהיתי מה עלי ללמוד כדי שאוכל לממש את המחשבה, שהפכה לאיטה לחלום.
לא ידעתי שקיים תחום שנקרא 'טיפול בעזרת בעלי חיים', אבל ידעתי שקיים תואר במדעי בעלי חיים וחשבתי, שכדי לעבוד עם בעלי חיים, עלי להכיר אותם טוב יותר.
במהלך לימודי התואר הראשון נתקלתי לראשונה באפשרות ללמוד טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים, תחום שאכן היה בחיתוליו באותה תקופה ומיד עם סיום התואר הראשון מיהרתי להרשם ללימודים ומאז אני שם. לומדת וממשיכה ללמוד וללמד וגדלה אישית ומקצועית עם התחום.
אז למה באמת רק כלבים?
לעיתים קרובות עולה השאלה עם איזה בעלי חיים אני עובדת. ההכשרה שלי מאפשרת לי לעבוד בפינות חי עם מגוון גדול של בעלי חיים, אך אני בחרתי לפני מספר שנים לעבוד רק עם כלבים. ועולה השאלה, למה....
עד לפני כ-11 שנים עבדתי במעון לנערות. אחת הנערות החזיקה באחד הימים ארנבון על ברכיה, ליטפה אותו, ונראתה כפרסומת לטיפול בעזרת בעלי חיים. פתאום שאלה 'הארנבון נהנה שאני מלטפת אותו, או שהוא יודע שאין לו לאן לברוח?' לא היתה לי תשובה ועדיין אין לי תשובה, אני חוששת שהשאלה משקפת סיפורי חיים של נערות רבות, חלקן נשים היום. למרות ההליך הטיפולי המבורך שהחל בעקבות השאלה, השאלה לא הרפתה ממני, וכשהזדמן לי, בחרתי לעבוד רק עם כלבים. כל הכלבים שלי אסופיים, כולם מאוד אהובים עלינו, אני חושבת שאני יודעת שהם מרגישים בנוח בהליך הטיפולי, הם נהנים מתשומת הלב, מהאהבה שהם מקבלים, גם כאשר הדלת בקליניקה שלי פתוחה הם בוחרים לשבת עימנו, ואם לא.... הדלת פתוחה, הם יכולים לצאת ולבוא כרצונם. כפי שכבר ציינתי, הכלבים הם העוזרים שלי בהליך הטיפולי, ואני דואגת להם, מקשיבה להם ומשתדלת לספק להם את צורכיהם ורצונותיהם.
